איך הכול התחיל
Solo Fight התחילה מבעיה שחזרה כמעט בכל אימון שעשיתי לבד: ידעתי מה אני רוצה לתרגל, אבל היה לי קשה להישאר בתוך האימון.
אני מתאמן באומנויות לחימה כבר הרבה שנים, ותמיד רציתי להתאמן יותר. גם כשלא היה אימון במכון, הייתי מחפש הזדמנות לעבוד על מה שלמדתי. לפעמים היו לי רק קצת זמן ושק איגרוף, וזה הספיק כדי לרצות להתחיל. אבל לבד היה קשה לי להגיע לאימון שרציתי באמת לעשות.
לאורך השנים אספתי מאות קומבינציות ממאמנים וממקורות שונים. הייתי מגיע לשק עם רצון לתרגל אותן, אבל אחרי שלוש או ארבע קומבינציות הייתי צריך לעצור ולקרוא מה שמרתי בטלפון.
עם הכפפות על הידיים והדופק שעולה, העצירה הזאת הוציאה אותי מהאימון. בסוף חזרתי למה שכבר זכרתי, ודווקא הדברים שרציתי ללמוד ולשמר נשארו ברשימה.
גם מבחינת המאמץ הרגשתי את ההבדל. בספארינג, כשאני מתעייף, יש מולי מישהו שממשיך לפעול. אני חייב להישאר מרוכז, להגיב ולהמשיך לעבוד. מול השק אין מי שידרוש ממני את התגובה הבאה. כשהעייפות מגיעה, קל להוריד קצב בלי שהתכוונתי לכך.
רציתי שתהיה לי באימונים לבד מעטפת שתעזור לי לעשות את מה שכבר רציתי לעשות: לזכור את מה שלמדתי, לתרגל מגוון רחב של קומבינציות, להישאר בתוך האימון ולהמשיך לעבוד גם כשקשה.
חיפשתי משהו כזה, וכשלא מצאתי, התחלתי לבנות אותו לעצמי.
בהתחלה האפליקציה נועדה רק לאימונים שלי. רציתי שהיא תשמיע לי הנחיות, תגוון את העבודה ותיתן לי משהו להגיב אליו, בלי שאצטרך לעצור מול הטלפון.
כשהרגשתי כמה זה עוזר לי להתאמן לבד, הבנתי שהצורך הזה לא היה רק שלי. הרבה מתאמנים רוצים לעבוד גם מחוץ למכון, לחזור על מה שלמדו ולהישאר חדים, אבל צריכים מסגרת שתוביל את האימון.
משם האפליקציה התחילה לגדול. נוספו תחומי לחימה, רמות, אימוני כושר וכוח, אקדמיה, סרטונים, אתגרים וכלים למעקב. אבל הרעיון שממנו הכול התחיל נשאר אותו רעיון:
פחות זמן מול המסך, ויותר זמן בתוך האימון.
